תסכימו איתי ש…
הספר “ארבע ההסכמות” מאת דון מיגל רואיס מציע דרך לחיים טובים יותר אם נסכים לארבעה דברים:
נראה כאילו רואיס הפנים את הגישה האדלריאנית.
לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מאשימה ומאיימת, המבוססת על הנחות מוטעות שקשורות אליי ולנושא המדובר. כשמישהו מניח הנחה הוא לא בודק אותה, אלא מוכיח אותה. ההנחות על המציאות מחליפות את המציאות, הן נתפסות כעובדות. היות והוא תופס כוונותיו כנקיות ואת צדקתו כמוכחת (באמצעות “העובדות”) הסיפור מובן וסגור, מבחינתו. לאחר שהוא מבטא את עמדתו בצורה נחרצת וחד משמעית, כמעט ואין דבר שיכול לשנות את הנחותיו. על זה נאמר “לך תוכיח שאין לך אחות”.
אי אפשר לא להניח הנחות, כפי שרואיס מציע, מפני שהמוח שלנו חייב לתת מובן לכל מה הוא רואה או חווה. אבל אפשר להכיר בכך שאלה רק הנחות ולא אמיתות, ובמקום לאשר אותן ולהצדיק אותן, לבדוק אותן ולעדכן אותן במידת הצורך.
בגישה האדלריאנית אנו ממליצים להשתמש בשילוש מאוד עוצמתי:
ראיתי ש… הרגשתי ש… אני חוששת ש… אני מבקשת להבין, אני מבקשת ש… אני מציעה ש…
לשתף זה לתת צ’אנס. זה להסכים להכיר את נקודת המבט של השני. אדלר אמר שהמטרה של ההתנהגות שלנו ניכרת במה שאנחנו עושים ובתוצאות. לעתים יש למישהו כוונה לתקוף, לפגוע או להוקיע. היות שקשה להכיר בכוונות כאלה, אנו דואגים להסתיר אותן היטב מאחורי טיעונים שמצדיקים התנהגות תוקפנית שכזאת, במקרה הזה, בכמה נורא מה שכביכול עשיתי ומה ההשלכות של זה.
מי ששלחה לי את ההודעה הפרה את ההסכמה הראשונה של רואיס, לא להניח הנחות, ואני הפרתי את השנייה: לא לקחת שום דבר באופן אישי. לקחתי באופן אישי מאוד. נתתי לזה לפגוע בי מאוד. לא עזר לי כל מה שאני יודעת, מי שאני וכל מי שבעדי. זו הסכמה שקשה לי לקיים.
לגבי שתי ההסכמות האחרות, אני תמיד מאמינה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו בכל רגע. לעתים היכולת לא מי יודע מה, אבל זה מה שיש. אדלר נהג לומר למטופלים שלו בסוף הפגישה “תשפר את עצמך” (באנגלית זה נשמע יותר טוב ואין לי מושג איך זה נשמע בגרמנית). כן, הלוואי ואשתפר תמיד ולא אפגע מהאשמות חסרות שחר.
ולגבי טוהר המילה, זו מצוות להימנע מלשון רעה. עלינו לדעת שהמילים שלנו חזקות, יש להן השפעה ובמיוחד אם יש לנו כוח, עלינו לשקול היטב מה אנחנו אומרים, למי ועל מי.
הייתי מוסיפה עוד שתי הסכמות: לנשום, ולחמול.
מזמינה אותך לחנות שלי ליהנות ממגוון רחב של הרצאות לצפייה/ האזנה מיידית:
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
