אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה!
אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
העידן הדיגיטלי מושך את תשומת הלב שלנו כדי לפזר אותה.
קשב מפוזר מעביר לזיכרון לטווח ארוך “קוקטייל שעשוי מטיפות מברזים שונים”**
מי עומד מאחורי השוד הגדול של הקשב שלנו?
מיטב המוחות בעולם(!) מועסקים על ידי תאגידי ענק כדי לעשות דבר אחד בלבד:
לשחק ברגשות שלנו וליצור כמיהות, תקוות, פחדים ותשוקות- במטרה להניע אותנו לקנות.
קשב הוא המלך.
קשב הוא המאסטר של הזמן, וזמן הוא המטבע הרשמי של בנק החיים.
למה כדאי לשלוט בקשב?
מי ששולט בקשב שלו חי על פי הערכים והרצונות האותנטיים שלו/ה.
מי שאינו שולט בקשב נשדד בכל יום ועולמו הפנימי קטן.
אנחנו מזועזעים כשגונבים לנו כסף, אך אדישים כשגונבים לנו דברים יקרים הרבה יותר- קשב וזמן.
מה עושים? מתרגלים בחירה
כל עסק בעידן הדיגיטלי משתמש באותו מדריך (מצורף כאן בחינם) כדי להתפרנס.
“כל” מה שצריך זה:
גם מי שלא קונה דבר יכול להיתרם מהתכנים החינמיים שנשלחים לאורך זמן.
אבל…
האם השקעת תשומת לב וזמן בתכנים כאלה זה לא בעצם לשתות כל יום עוד כוסית מהקוקטייל המפוקפק עליו דיבר קאר בספרו?
בוחן פתע:
מה הפקת ממה שקראת עד כה?
מה תעשי/ה עם מה שלמדת?
עכשיו נעבור לפסים אישיים
אני לא יודעת דרך איזה מהתכנים שכתבתי הגעת אליי.
כל התכנים האלה הם טעימה לדבר האמיתי שאני רוצה שיהיה לך:
מידע וכלים משמעותיים לשיפור ההורות, המקצועיות או איכות החיים שלך ושל אחרים. לכן יצרתי תהליכי לימוד מקצועיים בליווי אישי שלי:
אני מקווה לראות אותך השנה באחת מהתוכניות שלי.
אני לא רוצה לבזבז את זמנך. אם מה שאני מציעה זה לא מה שיעשה את ההבדל המשמעותי בחייך השנה, עדיף לשחרר את הקשב ולהסיר את עצמך מרשימת התפוצה
נ.ב.
*אם את/ה דומה לי, נכון שלא יכולת להירגע בלי לדעת מה היו שתי העצות הנוספות? הינה הן: לעשות מדיטציה ולהתחיל היום (מה שזה לא יהיה שרצית לעשות).
**Carr, N. (2010). The shallows: How the internet is changing the way we think, read and remember. Atlantic Books Ltd.
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
