בראשית הפסיכולוגיה הסיקו מסקנות על טבעה של הנפש מהביולוגיה של פרט בודד שפוגש אילוצים חברתיים. כיצור ביולוגי, האדם נתפס כמונע על ידי דחפים ויצרים שאינם בשליטתו ואף לא במודעות שלו. הנפש פועלת על פי עיקרון העונג. אדלר קרא תיגר על תפיסה זו. הוא אמר: “בכל ההיסטוריה האנושית לא תמצא אנשים מבודדים”. הוא שיער, שבגלל שהקיום הביולוגי וסיפוק הצרכים הפיזיים תלוי בהשתייכות חברתית, נפש האדם חייבת להיות מותאמת לחיים חברתיים. כיום, הראייה של אדם כייצור חברתי היא הזרם המרכזי בפסיכולוגיה. “התרבות שלנו מתמקדת בייחודיות של הפרט אך ברמה עמוקה אנחנו בקושי קיימים כפרטים בודדים. המוח בנוי לתפקוד כחלק משבט” (ואן דר קולק, 2014).
