אהבת נצח

טו באב הגיע ואני רוצה לספר לכם סיפור מתוך הקליניקה

לפני כמה שנים הגיעה אליי מטופלת שבורת לב עקב פרידה, לאחר כישלון נישואיה השניים. שברון הלב שלה לא נבע מהפרידה, אותה היא יזמה, לגביה היא הרגישה דווקא הקלה. הכאב נבע מפחד וייאוש, היא לא האמינה שתזכה שוב למצוא בן זוג, במיוחד בגילה, בפתח העשור השישי לחייה, ותישאר לבד עד סוף חייה.

היא הייתה אישה חכמה, מלאת אכפתיות ונתינה, יפה מבפנים ומבחוץ. ראיתי גם מה יכול להוות מכשול ביצירה ובשימור של זוגיות: רצונות מובהקים ועוצמתיים, מצוקה כשהם לא מתקיימים מביאה לעמדה נוקשה ובלתי מתפרשת ונטייה לביקורת.

אני הייתי אופטימית בקשר לאפשרות שלה למצוא זוגיות, לא  רק כי לאהבה אין גיל, אלא כי היא כל כך רצתה והייתה פתוחה ללמוד מה לא עבד בקשריה הקודמים ולעשות עם זה משהו. מצד שני, היא לא רצתה לשמוע על אתרי הכרויות, לא רצתה לספר לחברים שהיא מחפשת זוגיות כדי לא לעורר רחמים או רכילות. כל כך קשה להיות פגיעים, לקחת צ’אנס.

לבסוף היא הסכימה להיכנס לאחד האתרים ולאחר זמן לא רב יצרה קשר עם גבר שהיה, לפי דבריה, מעבר לכל מה שציפתה למצוא הפעם. הייתה התאמה אינטלקטואלית ופיזית, תחומי עניין משותפים, היסטוריה דומה בדברים מהותיים ועוד. כאן היא סיימה את הטיפול, בהרגשה שכל מה שיכלה לאחל לו התקיים.

היא חזרה לאחר כמה חודשים מבוהלת. היו כמה ריבים עם החבר החדש, אותו כבר אהבה מאוד, והיא פוחדת שגם הקשר הזה יתקלקל ויסתיים לתמיד כמו נישואיה. שאלתי אותה מה היא מבקשת והיא אמרה: אני רוצה אהבת נצח. אני רוצה לדעת שזה לא יגמר.

הבטתי לה בעיניים ואמרתי לה: “אני יכולה להבטיח לך אהבת נצח”.

היא הביטה בי בחזרה בשילוב מוזר של רצון עז להאמין לי וספקנות בריאה.

“אני רצינית לגמרי”, אמרתי. “אני ברגע זה מעניקה לך אהבת נצח”.

“אבל…” הוספתי, “יש גם אותיות קטנות”.

היא חיכתה למשהו כזה ועוותה את פניה.

כתוב בהן: “אני מעניקה לך אהבת נצח, כל יום ליום אחד”.

“אם היום תעשי מה שאדם אוהב עושה: מפגין התחשבות, כבוד, חיבה, עידוד, שיתוף… הוא ירצה להיות איתך מחר. וכך, יום אחרי יום, זה ימשך לנצח”.

“ומה אני עושה כשאני כועסת?” היא הקשתה.

“תהרגי אותו”, עניתי, “אבל מחר. היום תהיי נחמדה”.

הם ביחד כבר כמה שנים, באהבה גדולה.
מאחלת גם לכם אהבת נצח.
אנאבלה.