מגדל אור

סיפור לחג

בלב הים, בלילה סוער, קצין בכיר על אנייה גדולה של צי ארה”ב מבחין באור ספינה אחרת במרחק מסוכן מספינתו. הוא לוקח את מכשיר הקשר ובדחיפות מצווה:
“שנה נתיב 60 מעלות צפונה! – עבור”
בתשובה, קול צעיר בקשר עונה:
“שנה אתה! – עבור”
כעוס, הוא צועק אל המכשיר הקשר:
“אני גנרל ג’ונס, שנה נתיבך מיד, זו פקודה- עבור”
מיד נשמעת התשובה
“אני רב”ט סמיט: שנה אתה! – עבור”.
המום, הוא צורח “אני מפקד הספינה ויקטוריה, זוז מיד!”.
“אני המגדלור”, עונה בשקט הרב”ט…
(מקור לא ידוע).

החיים מלאים סערות, כשם שהם מלאים ימים בהירים, (הנשכחים בדרך כלל בזמן סערות).
אנו יכולים להיות כספינה המיטלטלת מנסיבות, מאנשים, מהורמונים.
ואנו יכולים גם, לאט לאט, לבנות מרכז פנימי הנשאר יציב (פחות או יותר) מול נסיבות חיינו.

ממה בנוי אותו מרכז? אצל אנשים שונים התשובה שונה.
אני מאמינה, כתלמידה של אדלר וממשיכיו, שמרכז יציב נבנה באדם, כשהפוקוס שלו הוא לא – הוא עצמו.
המרכז של האדם אשר אינו מטולטל מאנשים ונסיבות הוא במשהו שהוא גדול ממנו עצמו: העקרונות שלו, היעוד שלו, האנושות, כדור הארץ, אמונה בכוח עליון וכד’.

כשאדם ממוקד בדברים אלה הוא עסוק בשאלות הבאות:
מה נדרש לעשות?
איך אני יכול לעזור?
איך לאהוב יותר?
ולא בשאלות “איך אני?” האם אוהבים אותי?” “האם אני טוב?” “הכי טוב?” וכד’.

אדם כזה מפתח תכונות כמו אחריות, הגינות, נעימות.
למרות שהוא לא עסוק יתר על המידה בעצמו, הוא מתחיל להיות ולהקרין משהו שאנשים אחרים נמשכים אליו. הוא הופך להיות מגדלור.
הוא חווה פחות פחד ויותר מחויבות למה שהוא מאמין, יותר אהבה.

הרצאות בנושא התפתחות אישית>>