ההנחה שפגיעה מכוונת המפרה את כללי ההגינות והצדק תגרור תגובה חזקה מקובלת באופן אוניברסאלי.
במקרה של פגיעה לא מכוונת יש ציפייה להתנצלות ופיצוי.
במקרה של פגיעה מכוונת,
התיקון, ההחזרה של הסדר הטוב, מחייבת פגיעה בפוגע.
המטרה של ההחזרה היא השבת הסדר והצדק,
הרתעה לצורך מניעת פגיעה עתידית,
והקלה על אבלו של הנפגע, שכבודו נרמס.
על מנת להחזיר את תחושת הכבוד וערך,
קורבן של פגיעה מכוונת צריך לדעת ולהרגיש שסבלו נראה ושאינו מתקבל על הדעת על ידי הקהילה שמחזיקה בערכים הומניסטיים,
וצריך שייעשה צדק.
מה ההבדל בין החזרה לנקמה?
החזרה תמיד מתרחשת בגבולות של קווים מוסריים ואתיים.
החזרה נעשית על ידי מי שאחראי בחברה על הסדר והצדק,
ולא על ידי הנפגע עצמו או קרוביו.
המטרה של ההחזרה היא שמירה על הסדר החברתי,
ולקיים עקרונות של שוויון וצדק.
נקמה אינה כפופה לכללי הגינות וצדק,
ההגזמה והרגשות השליליים העזים שנלווים לה, הם אלה שהוציאו לה שם רע.
מדוע עדיפה החזרה על נקמה?
הנוקם מרגיש שהוא עושה צדק, אך בעצמו מערער אותו.
“לא נלחמים בחושך עם חושך, אלא עם אור” צביה אהרוני
הנוקם מסכן את עצמו ואחרים.
הרי זה לא נגמר ב”פגעת בי, החזרתי לך, הבנת את זה, וגמרנו”.
הפוגע מרגיש עכשיו שנעשה לו עוול, ורוצה לפגוע בחזרה.
ככה נוצרים מעגלי דמים.
נקמנות משמרת קשר רגשי חזק לפוגע,
שתופס את רוב המחשבות והרגשות של הנפגע.
האויב או הקבוצה שפגעה הופכים להיות מרכז חייו.
הנפגע צריך כל הזמן להיזכר בפגיעה ובעוולות שנעשו לו
על מנת לתחזק את המוטיבציה לנקמה.
אנחנו צריכים לחמם את החטאים של הפוגע לארוחת בוקר ולאכול אותם,
על מנת לשנוא, לתכנן פגיעות, ולבצע אותן.
והכי גרוע, נקמה הופכת את הנפגע להידמות למי שהוא הכי סולד ממנו.
צדק יכול להיות מספיק חזק. פעולה נגד ערכים של שומרי החוק מחלישה את הבסיס המוסרי של החברה.
צריך שיעשה צדק.
כשנעשה צדק, הנפגע יכול להתפנות לריפוי, החלמה, שיקום וצמיחה.
להיות מאושר, בסופו של דבר,
זו ה”נקמה” הכי טובה.