לא צפויה ירידה בעומס החיים
אמצע אוגוסט, חם כרגיל, אך שלא כרגיל הציפייה לספטמבר, שהיוותה אופק של ירידה בעומס החום וחזרה לשגרה כלשהיא מעוררת יותר אי וודאות וחרדה מאשר הקלה.
אי וודאות לא מיטיבה עם הנפש שלנו, המחפשת ביטחון וסדר כדי להירגע וכדי לפרוח. אנחנו בערך באותו מקום כמו בשנה שעברה, אבל עם יותר שחיקה.
בתחילת הפנדמיה טענתי שעלינו לחלק את תשומת הלב והאנרגיה שלנו לשני ממדים: ההישרדות וההתפתחות. הישרדות עוסקת בלעבור את הימים האלה עם מטען עודף של מגבלות בלי להתמוטט ובלי להתייאש, ובלמצוא איים של נחמה, סיפוק והנאה. והתפתחות היא הזריעה של זרעים לעתיד, השקעה במה שיאפשר לנו מאוחר יותר לקצור אפשרויות. למשל, לגלות דרכים יעילות לעבודה, ללמידה ולקשר- מרחוק.
היום, שנה וחצי אחרי, אני רוצה להוסיף ממד נוסף. ממד של השלמה. אני מתחילה להבין שהחיים, כפי שהכרתי ואהבתי, לא יחזרו, ולמרות האפשרויות חדשות שנפתחו, אני מרגישה תחושה עמוקה של אובדן. השלמה היא הסיום של תהליך של אבל, כשהנפש מוכנה שוב לגדול וכך האובדן “כאילו” קטן. את זה למדתי מקולגה שלי מאנגליה, אנתאה מילר. היא ציירה מעגל, שמייצג את האדם, הנפש והרוח שלו, שבתוכו ריבוע די גדול של כאב. היא אמרה, שהאדם רוצה שעם הזמן, הכאב יקטן. אבל הוא אף פעם לא קטן. הדבר היחיד שיכול לקרות הוא שנפש תגדל, תתרחב. ואז, בפרופורציה, הכאב יהיה קטן יותר, או יותר נכון, נסבל, יתפוס פחות מקום.
איך מגדילים את הנפש?
הדרך הראשונה היא על ידי יצירת משמעות, ומשמעות יוצרים מעשייה ונתינה, מעשיית הבדל באחרים או בעולם. לא מדובר במבצעים הרואיים. כל תרומה, מסגירת הברז כשמצחצחים שיניים כדי לא לבזבז מים, אמירת מילה טובה, ברכה או חיוך, או הימנעות מביקורת או אמירה עם מטען פוגעני… וכל עשייה, קטנה ככל שתהיה, מגדילות את הנפש וכך מקטינות את השפעת הכאב.
הדרך השנייה היא למידה. למידה לא מתרחשת רק במוסדות הלימוד השונים, אלא במפגש עם כל ספר, סרט או תוכנית עם ראש ולב פתוחים. הדבר שהכי מאיים על הלמידה שלנו היום הוא המסכים, עם ההצעה המפתה למידע שטחי, מהיר ותזזיתי שלא דורש מאיתנו מאמץ, לא דורש דבר… פרט לשני האוצרות היקרים ביותר שלנו: זמן ותשומת לב. שומר נפשו ירחק.
הדרך השלישית היא הכרת תודה, שהיא ההיפך מהתחביב הלאומי: לקטר. הכרת תודה היא ההתמקדות ביש והתחושה שהוא אינו מובן מאליו, שזה מזל גדול שיש לנו את מה שיש. מיקוד בחסר אומנם מניע אותנו לעתים לחפש עוד משהו, אך ללא הכרת תודה נרגיש את אותה הרגשה של זה לא זה, כשנמצא את המשהו הזה.
אשמח לשיתופים על דרכים נוספות שלך לצמיחה והתמודדות עם אובדן.
בגיליון הבא, נעסוק, כמו בכל שנה לקראת חגי תשרי, בתוכניות, הבטחות והתחלות.
שלך,
אנאבלה
מזמינה אותך לחנות שלי ליהנות ממגוון רחב של הרצאות לצפייה/ האזנה מיידית:
