לילדים יש הרבה זכויות, להגנה, לכבוד, לאהבה, להתחשבות ברגשות, למילוי הצרכים וחלק לא קטן מהרצונות שלהם.
אבל כל הטוב הזה מגיע עם כמה חובות. החובה להתחשב באחרים והחובה לתרום משהו. ככל שילמדו מוקדם יותר שבחיים יש חובות ולא רק זכויות, כך יהיה להם יותר קל לבצע אותן בלי עניינים ובלי מרמור. והאמת היא שלמלא חובות זו גם זכות.
כשילדים לא לוקחים חלק בחובות, נוצרים בבית שני מעמדות. מעמד העובדים ומעמד המשחקים. זה קורה כשאנחנו מזיזים את הילדים הצידה, שלא יפריעו, נותנים להם משחק או מסך, או שולחים אותם לטיול כדי לתקתק את המטלות והסידורים של הבית. מכך הילדים מסיקים: הקטנים משחקים, הגדולים עובדים. הרעיון הזה של שני המעמדות הוא לא רעיון טוב. מה שאנחנו עושים בתחילת כל מערכת יחסים יוצר חוזה התקשרות, וחוזים מאוד קשה לשנות. יצרנו סטנדרט של תנאים. ויש חוקים נגד הרעת תנאים. לכן נרצה שמההתחלה, ההשתתפות והנתינה של הילדים תהיה מה שעושים באופן טבעי, כמו לנשום, כמו לקום, כמו ללכת, כמו לשתות.
הרווח של האימון לשיתוף פעולה הוא כפול: זו הכנה טובה למאמץ המתמשך שהחיים דורשים מכל אחד ואחת, ולקבלת החיים כפי שהם, שלא ירגישו שהחיים היו אמורים להיות קלים יותר.
אימצתי סיסמא מקולגה שלי בטילו באטנר, אימא לשמונה ילדים משלה ושל עשרות ילדי אומנה: מי שגר פה, עובד פה. וכמו שאני אומרת להורים בקורסים הדיגיטליים שלי: “בפרק הזה נלמד כיצד לגדל שותפים לדירה ולא אורחים בבית מלון”.
מה לעשות תכלס?
חינוך זו השקעה. אם קשה עכשיו יהיה הרבה יותר קל בעתיד, ולהיפך, אם קל עכשיו יהיה הרבה יותר קשה בעתיד לילדים ועם הילדים.
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
