וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה
כשאני שואלת הורים, בכל העולם, מה הכי חשוב להם שיהיה לילדים ולילדות שלהם כשיגדלו התשובה הראשונה שאני שומעת היא “אושר”. גם ילדות מאושרת, וגם חיים מאושרים כשיגדלו.
מעולה. אם זו המטרה, בואו נפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד לקראתה.
מקום טוב להתחיל הוא ההבנה של המטרה שנרצה להשיג:
מה גורם לאושר?
מחקרים מצביעים על כך שאחד הגורמים המרכזיים לאושר הוא מערכות יחסים טובות, דהיינו אהבה וחברות.
מעולה. בואו ניצור כאלה. זה פשוט לא? בטח. כדי שיהיו לנו מערכות כאלה, צריך רק
- שיהיה נעים להיות איתנו, נחמדות, חיוביות ואופטימיות
- מסוגלות לווסת את הרגשות שלנו כשאנחנו נסערים
- אמפטיה, הזדהות, רגישות
- נדיבות, התחשבות
- יכולת להתפשר, מוכנות לוותר לפעמים
וזו רק רשימה חלקית של מה שצריך כדי לאהוב וליצור חברות וזוגיות.
האם תוכלו כבר לזהות בילדים ובילדות שלכם/ן ניצנים של המאפיינים הללו?
או… שהאושר שלהם/ן תלוי במילוי הרצונות שלהם/ן ברגע שאלה מתעוררים וויתור על דרישות ועל התמודדות עם קשיים?
באופן פרדוקסאלי, למרות שאנחנו כל כך רוצים ורוצות באושר של ילדינו וילדותנו, אפשר לעבוד באהבה ובמרץ, כל יום לכיוון ההפוך.
לילד/ה שמקבל הכל ומוותרים לו/ה, יש סיכוי גדול מאוד להיות אומלל/ה, כי האושר שלו/ה תלוי בקיום תנאים לא סבירים מצד החיים (שיש להם נטייה מעצבנת להיות כפי שהם רוצים ולא כפי שאנחנו רוצים/ות) ומצד הסביבה (שגם לה שיש את אותה נטייה מעצבנת).
מה לעשות?
לטפח את התכונות, המיומנויות וההרגלים שמבטיחים חיים מאושרים. למשל
- להיענות לרצונות ולבקשות לפי מה שמתאים מבחינה ערכית, התפתחותית ומעשית.
- להכיל אי שביעות רצון ובכי. להרגיע ולא להתרצות.
- לשתף את הילדים/ות במה שעובר עלינו
- להתחשב בצרכים, הרצונות והרגשות שלנו
- לבקש עזרה
סיפורי האגדות היו צריכים להסתיים כך:
והם התמודדו עם מה שהחיים הביאו בצורה הטובה ביותר, ולכן הם/ן מאושרים/ות עד עצם היום הזה.
