מאי אפשר לאי ששמו אפשר
החיים שלנו הם השתקפות של ההחלטות שלנו. כדי שנוכל לפעול ביעילות, אנחנו לא מחליטים בכל רגע מה התשובה המתאימה ביותר לסיטואציה שלפנינו. החלטנו פעם, ואם ההחלטה השתלמה לנו אנחנו מעבירים אותה לטייס האוטומטי שלנו לביצוע חוזר. ככה נוצרים הרגלים ודפוסים של מחשבה, רגש ופעולה.
אנחנו עובדים עם הנחיית עבודה אחת ועם תנאי אחד. ההנחיה היא “תמשיכי לעשות את מה שאת עושה” והתנאי הוא “כל עוד הרווח עולה על המחיר”.
אם יש דפוסים שאתם טוענים שהייתם שמחים להיפטר מהם אך אינכם עושים זאת, זה אומר שאתם לא מודעים לרווחים של הבחירה הנוכחית.
אין דבר יקר מדי.
השאלה היא תמיד האם הרווח שווה את המחיר.
אנשים לא קמים בבוקר ורוצים להשתנות.
זה מזכיר לי את הילד ששאל את האבא “אבא, השמש זורחת ממערב או ממזרח?” האבא ענה “אני לא יודע אבל תעשה לי טובה, אם זה עובד אל תיגע”.
אנחנו מתחילים לחשוב על שינוי רק כשהמחיר עולה על הרווח. התקופה הנוכחית משנה את מאזן הרווחים והמחירים.
אם יש לכם מזל, הקורונה נתנה לכם בעיטה חזקה בטוכעס, ואם יש לכם שכל ניצלתם את התנופה
בניוזלטר הקודם דימיתי את התקופה הזאת לבוחן פתע, ושאלתי עד כמה ילידנו מוכנים לחיים בכלל ולחיים מאתגרים בפרט.
בפגישות הייעוץ הממוקד שאני עושה דרך הזום, אני מתרגשת כל יום מחדש מהסיפורים של אנשים שהחליטו לחשב מסלול מחדש בתחום המקצועי, בזוגיות, בהורות, באורח החיים, בתקציב ובסדר העדיפויות הכלכלי. אני מדברת עם אנשים שעושים דברים שדחו שנים, וכאלה שהפסיקו לעשות דברים שרצו להפסיק.
אני מתרגשת משפע האפשרויות להעשרה, משיתופי הפעולה שנולדים, מהיצירתיות של אנשים שמתפתחת כשאין לנו ברירה.
בספרדית, כשרוצים לשאול אם משהו שווה, שואלים האם זה שווה את הצער. למרות הקושי והמגבלות ואולי בזכותם, תבטיחו לעצמכם שמה שייצא מזה, היה שווה את הצער. כי ההבדל בין קושי רע לקושי טוב, זה שבעקבות האחרון ישנה צמיחה.
ואחרון, לא חייבים לעשות את זה לבד.
שלכם,
אנאבלה.
