עצמאות היא אחת התכונות שאנחנו מאחלים לילדינו, בעיקר בחייהם הבוגרים. משמעותה היא היכולת לחשוב ולקבל החלטות בהתאם לערכים, ולפעול מתוך הנעה פנימית לקראת פתרון בעיות או הגשמת מטרות.
עצמאות אינה שוללת את האפשרות להיעזר, אך היא ההיפך מתלות לא בריאה, כזאת שנובעת מחוסר אונים וחוסר רצון להתמודד עם מה שלפנינו, בראש ובראשונה, בכוחות עצמנו.
כשמדברים על עצמאות, כדאי מאוד להצמיד מהר תכונה נוספת: אחריות. הדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שלילדנו תהיה עצמאות ללא אחריות. לא חסרות דוגמאות לעצמאות חסרת אחריות, מקפריסין ועד הגבעות.
לכן, אנו שואפים לפתח אחריות עצמאית.
הזהרה:
אם לא נפתח עצמאות אחראית, אנחנו נחליש אותם ונפתח תלות. תלות מובילה לתובענות ולהאשמת אחרים כשהצרכים והרצונות לא מסופקים.
להלן עשרה רעיונות לפיתוח עצמאות בילדים:
1. לא לספק שירותים מיותרים.
לא לעשות למען הילדים את מה שהם יכולים לעשות בעצמם. אפשר לעתים לפנק, אך לא לקחת על עצמכם שום משימה קבועה שלהם.
2. לחכות.
כשילדים משתפים בבעיה או בקושי, חכו עם פנים סקרניות לרעיון. זה מעודד חשיבה, חשיבה מפתחת תושייה.
3. לשאול במקום להגיד מה אתם חושבים.
למשל, מה חשבת? מה אתה רוצה? מה היית רוצה שהחברה תעשה אם הייתה במקומך?
4. להתייעץ איתם.
ילדים שמתייעצים איתם מרגישים נבונים. חשיבה על בעיות של אחרים מפתחת תחושה של שותפות ומשמעות.
5. לתת להם לחוות את התוצאות של הבחירות שלהם.
למעשים שגוים יש תוצאות רעות, כשילד מקשר בין המעשה שלו לתוצאה, מתרחשת למידה. אם אתם משלמים את התוצאות של השגיאות שלהם, אתם מונעים את הלמידה מהניסיון. לא למנוע, לא לפצות. להיות שם עם נוכחות חומלת להקשיב, לעודד.
6. לא להתרשם מקושי וכאב.
קושי וכאב הם חלק מהחיים. לתמוך בלי להשתיק ובלי לפתור. להעביר מסר: “זה קשה, את יכולה, אני איתך”.
7. לבקש עזרה.
זה מעביר מסר של נחיצות, שמפתח את הרעיון של שייכות דרך מועילות, מאמן ליעילות ולנתינה.
8. לא להיענות לכל הבקשות שלהם.
זה מפתח חוסן והיכולת לדחות סיפוקים.
9. לאתגר.
למשל, כשילד אוהב לטפס, להראות לו אפשרויות טיפוס חדשות.
10. לשתף ברגשות שלנו.
כשילד עושה משהו לא הולם, לומר: זה לא נעים, זה פוגע, זה מכעיס. העצמאות של אדם צריכה להתכתב עם זו של אחרים, והבסיס לכך היא אמפטיה: היכולת להבין מה אדם אחר מרגיש ולהגיב אליו בחמלה.
אנאבלה
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
