לטנגו צריך אחד/ת. שמוביל/ה.

מהנפש למדינה

בספר שלי תיארתי מטאפורה שבאמצעותה אני מעודדת לקוחות לאחר התמוטטות, מכל סוג:

“בעיניי, חייך דומים לעיירה שפקדה אותה רעידת אדמה חזקה. העיירה נהרסה כליל ולא נשארה אבן על אבן. הכול נחרב. למרבה הצער, זה המצב היום, ולא משנה מה היה קודם.

מה נעשה עכשיו? יש לך שתי אפשרויות: אחת קשה ואחת רעה. הקשה היא לאסוף לאט ובזהירות את האבנים שנשארו, ולהתחיל לבנות מאפס, במאמץ ובסבלנות את הבית החדש מתוך ההריסות. האפשרות השנייה, הרעה, היא להישאר ישובים בין ההריסות ולבכות לעולמים, או גרוע יותר, לזרוק אבנים על כל מי שעובר בסביבה”.

אדלר היה שואל אותנו: מה תהיה התרומה שלך לחברה שאת/ה רוצה לראות?

ערכים מעשיים

אחד הדברים שאני אוהבת בתיאוריה של אדלר הוא הפרקטיות. אדלר הגה את הרעיונות שלו מתוך התבוננות על האדם במפגש עם הדרישות של הקיום על כדור הארץ.

הוא יצר תורה של מוסר שנובעת מדרישות אלה. הוא הבין שכדי שתהיה הרמוניה ושגשוג חייבים להתקיים התנאים הבאים, להם קרא: היגיון הברזל של החיים הקהילתיים.

שוויון ערך – הפרת עיקרון השוויון יערער את היציבות של כל חברה (מזוג ועד עם). אף אחד לא יישב לו למטה בשקט, הוא ישאף להוריד את מי שהציב אותו בעמדת נחיתות. כך כשמתחלפים השולטים, לא מתחלפת האידאולוגיה השגויה. הפגיעה היא עמוקה כל כך, שאי אפשר לשאוף לצדק, אלא לנקמה.

כבוד – מערך השוויון נובעת הזכות של כל אדם/קבוצה ליחס של כבוד.

אי שליטה – אין אדם רשאי לשלוט ברעהו

ומעיקרון השוויון נובע הצורך והמוכנות לשיתוף פעולה.

כל ביטוי של זלזול, השפלה, הגחכה הוא הזרע לסיבוב הבא.

אם נרצה לכונן חברה בטוחה, נעימה ומשגשגת, אפשר לוותר על אלה ולהגיד הכל, בכבוד. 

כן, גם אם הצד השני לא נוהג כך. 

נסו לשמוע את הכאב מאחורי כל מי שפוגע. לטנגו צריך אחד/ת שמוביל/ה.

אני מחליטה עליי

חופש הוא היכולת לנהוג על פי תפיסת העולם והערכים שלנו.

כשנגיע לשערי שמיים (אחרי מאה ועשרים) וישאלו אותנו מדוע עשינו או לא עשינו משהו, זה לא רציני לענות “בגללו/ה/ם/ן”.

“עלינו להאמין בבחירה חופשית. אין לנו ברירה”. 

יצחק בשביס זינגר

אבא

ובנימה פרטית, בערב פסח לפני שנתיים נפטר אבי ראול רוזנטל. הוא היה רופא במקצוע ובנפש, איש אשכולות, והומניסט. דוגמא לאחריות, חריצות ונתינה. רק הוא קרא לי Tesoro (אוצר).