הפוסט שהעליתי בפייסבוק בפורים גרם לי לחשוב.. אם הייתי קוסמת או מכשפה, והייתי יכולה להעניק לך שתי משאלות עבור ילדייך, מה תהיה המשאלה השנייה?
אני שואלת על השנייה, כי אני יודעת שהראשונה היא: בריאות.
בעשרות ראיונות עומק שערך עם א.נשים שהגשימו את עצמם/ן זיהה אברהם מסלו תכונה אחת המשותפת לכולם/ן: ההרגשה/הידיעה שיש להם ערך. נקודה. זו תחושת ערך סגולית, מתוקף היותם, שאינה מותנית בדבר: לא בהצלחה, לא בהכרה, לא בקבלה. תכונה זו מולידה מאפיין נוסף המשותף לכל האנשים המוגשמים: המוכנות התמידית לקבל החלטות של סיכון.
להסתכן זה לא רק לעשות מעשים נועזים. זה:
כשאנו חשים/ות שתחושת הערך שלנו בסכנה, נסתובב בחיים בזהירות רבה. נצמצם את עצמנו לאזורים בהם נרגיש מוגנים/ות מסכנה או מכישלון.
צמצום והחמצה הם ההיפך מהגשמה.
המשאלה השנייה של כל אימא ואבא עבור ילדיו/ה צריכה להיות:
תחושה/ידיעה מוחלטת של ערכם/ן.
קשה עד בלתי אפשרי בחברה תחרותית וביקורתית כמו שלנו להרגיש כך, וודאי לא כל הזמן. קל מאוד לאבד את האומץ שלנו לאחר כישלון, או מול ביקורת, דחייה, השפלה או השוואה.
החזרת תחושת הערך והאומץ היא אומנות חשובה ושמה: עידוד.
עידוד מיועד לטעת באדם את התחושה שהוא/היא שווה, שייך ובעל/ת ערך כפי שהוא/היא, בכל מצב.
עידוד זה המים והדשן שמאפשרים לזרע של הפוטנציאל לנבוט, לגדול ולפרוח. זה כל דבר שמעלה את הערכה העצמית של אדם בעיניי עצמו.
ללא עידוד, גם הצלחה מלווה תמיד בספק בתחושת הערך או בפחד לא לשחזר אותה בעתיד.
לעודד זה תפקידם של כל מי שמבקש לרפא, להדריך ולהעצים אחרים.
מהורים ועד א.נשי מקצועות הטיפול והעזרה. עידוד זה לא רק להביע אמפטיה או הערכה. עידוד זה לראות את הערך הסגולי של האחר ולעזור לו לראות אותו בעצמו.
לעידוד יש יותר השפעה על חייו של המעודד מאשר כל התערבות אחרת, עצה או עזרה.
כדי להתחיל להבין מהו עידוד, יש לחשוב על משהו שגרם לך להרגיש מעודד/ת באופן משמעותי בחיים.
אני זוכרת למשל שמטפלת שלי, עשרים שנה אחרי שהטיפול הסתיים, הפנתה אליי את ביתה לטיפול. היא לא יכולה הייתה להעביר לי מסר יותר עמוק של אמון במקצועיות שלי.
משימה למחשבה- מה הכי עודד אותך?
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
