לפי הגישה האדלריאנית, יש רק דרך אחת לדעת מה אדם רוצה:
להסתכל מה הוא עושה.
“זה פשטני”, אומרים המבקרים, “אנחנו יצורים מורכבים, אמביוולנטיים, המציאות מורכבת”.
העניין הוא שמספיק להגיד על משהו “זה מורכב” כדי להוסיף לו ממד של עומק ומסתורין, ובו זמנית לחסום חשיבה יצירתית… כי זה מורכב.
אם מישהו שמשתף בדילמה עונה: “זה מורכב” כשהמקשיב/ה מנסה להצביע על אפשרות, נשאר למקשיב/ה רק להנהן בהבנה ולומר בכובד ראש: אני מבין/ה.
אולי זה לא מורכב כל כך אלא רק קשה?
כמעט בכל רגע יש לנו יותר מרצון אחד:
הצרכים והרצונות רבים, אבל המציאות היא מוגבלת:
אי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית.
אי אפשר לבחור בחירות סותרות בו זמנית.
הנפש יכולה לחיות עם רצונות ורגשות רבים וסותרים.
אבל במציאות, אפשר להגשים או לבטא בכל פעם רק אחד מהם ולכן צריך לבחור.
אז אני מתקנת את האמירה הנחרצת הראשונה.
יש רק דרך אחת לדעת מה אדם רצה יותר: להסתכל על מה שהוא עושה.
אז מה קשה?
לוותר על האופציה האחרת (שעות שינה/התענגות על סדרה)
והרבה יותר קשה…
לאהוב ולהעריך את עצמנו גם אם הבחירה שלנו הייתה בניגוד להיגיון ו/או לתחושה החברתית.
אבל, על ידי הוספת “מורכבות…” קל יותר לאהוב ולהעריך את עצמנו למרות שבחרנו בחירות חסרות היגיון או חסרות התחשבות:
“רציתי ללכת לישון אבל לא יכולתי להתנתק מהסדרה, זה היה חזק ממני”. זה באדלריאנית: רציתי גם לישון וגם להמשיך לצפות בסדרה ובחרתי לצפות.
דרייקורס נהג לומר: “אל תגיד אני מודע, תגיד אני מודה“.
עשיתי מה שרציתי, אני בחרתי, הייתה לזה תוצאה, אני משלמ/ת את מחיר הבחירה- כמו גדול/ה.
למה כדאי לאמץ את הגישה הזאת, למרות כובד האחריות שהיא מניחה על כתפנו?
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
