1.
מי שמלווה אותי תקופה כבר יודע/ת שאני מאוד אוהבת את הסופרת הצ’יליאנית איזבל איינדה. בספרה “סכום הימים” היא מספרת את קורותיה וקורות משפחתה במשך תקופה, וכמו שקורה עם כל סיפור טוב, יוצא שזה גם עלינו.
בספר איינדה מספרת שכלתה הייתה הומופובית וגזענית.
הגזענות עברה לה כשגילתה שבאמריקה היא לא נחשבת לבנה
וההומופוביות- כשהתאהבה באישה.
גישה מכבדת כלפי האחר/ת יכולה לנבוע מההבנה שאנחנו האחר/ת במקום או בזמן אחר.
יחס שלילי כלפי האחר מהווה הסכמה ליחס כזה גם כלפינו, כשאנחנו במקומו.
2.
השבוע נחגג יום האישה הבינלאומי.
עשינו דרך לקראת גילוי וביטוי של שוויון, אך יש עוד דרך ארוכה לעשות.
איך ייראה עולם בו השיח הנשי הוא הנרטיב הדומיננטי?
חילוקי דעות ואינטרסים ייפתרו בשיתוף פעולה.
יוקדש זמן להידברות מתוך הקשבה ואמפטיה.
פשרה זו לא כניעה או השפלה. זו מטרה ראויה, וביטוי של חשיבה אינטליגנטית ויצירתית.
לצאת למלחמה? אין על מה. נשים יוצרות חיים, לא מקריבות אותם.
וכמו שכתבתי בספר שלי “לקפוץ למים”: התנועה הפמיניסטית היא דוגמת מופת לנון־קונפורמיזם שהביא לשינוי עצום בחייהן של נשים. נשים שלא הסכימו לקבל את נחיתותן החברתית שעוגנה כביכול בעובדות ביולוגיות, ויצאו למאבק על הזכות שלהן לשוויון ערך ולשוויון זכויות. זוהי דוגמה למהפכה שמטרתה להשיג שוויון מלא בין כל בני האדם ללא הבדל במגדר, במוצא, בגזע, בגיל, בכשירות פיזית, במשקל, בנטייה מינית וכדומה.
כל מי שתורם להכללה, להערכה, לכבוד ולשוויון זכויות מלא של כל המגוון האנושי הוא חייל במהפכה הזאת. מי שמזלזל, מגנה, מדיר, משפיל ומנצל אחרים על בסיס שונותם הוא אדם שזכה כנראה לעמדה מועדפת בשל מינו, צבעו, מוצאו, גילו, כשירותו הפיזית, משקלו ונטייתו המינית, ומבקש לשמר את העליונות שלו ושל קבוצתו.
באיזה צד את/ה?
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
